זמנסקי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 10/11/10.

לטענת התובעים במועד הנקוב נסעה התובעת 2 בסמטה בחיפה ומצד ימין לנתיב בו נסעה חנו רכבים כאשר רכבו של הנתבעת 2 היה החונה האחרון. לטענת התובעת 2, בשעה שחלפה על פני רכבו של הנתבע 2 והחלה בפנייה ימינה מהסמטה לכיוון רחוב בן גוריון, החל לפתע הנתבע 2 בנסיעה לאחור ואגב כך פגע ברכבה בצידו הימני. בנסיבות האמורות, לטענת התובעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ומשכך עליו לשפותם בגין הנזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, חנה הנתבע 1 על המדרכה כשם שחנו שאר המכוניות והיה ברכבו במצב של עצירה. לטענתו, התובעת 2 אשר ביצעה את הפנייה לימין, תוך שאינה מעריכה נכונה את המרחק עם רכבו , ביצעה הפנייה ואגב כך פגעה ברכבו בקצהו הימני האחורי. לטענת הנתבע 2 נזקו היה קטן ומשכך, החליט שלא לתבוע אותו מהתובעים. בנסיבות האמורות, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת 2 ומשכך, יש לדחות את תביעתם של התובעים.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת 2 והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות מקום האירוע וכן, תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעים חובה להוכיח את תביעתם, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתם- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי במקרה בפני יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים וכמפורט להלן.

כך, ראשית, הוכח בפני כי הנתבע חנה על המדרכה בסמטה וזאת, בצמוד להצטלבות דרכים – עובדה זו נובעת גם מעדותו ולפיה, בעת פניית התובעת לימין, היא לא העריכה נכונה את המרחק בין רכבו לרכבה. חנייה כאמור, בתחומי הצומת אסורה ובהתנהלותו זו הפר הנתבע 2 את הוראות הדין.

מאידך, עיון בתמונות הנזק לרכבם של התובעים מעלה כי ברכבם נזק של שריטות , נזק מעיכה קל ושוב שריטות. הנזק כאמור יש בו בכדי לתמוך בגרסת הנתבע שכן, השריטות – מעיכה ושריטות מלמדות על התקרבות של רכב לרכב ולאחר מכן התרחקות- הילך זה, הינו בהתאם לגרסת הנתבע שכן, מקום בו רכב מבצע פנייה תוך שאין הוא מעריך נכונה העצם מצידו, כי אז רכבו מתקרב את העצם ואז מתרחק ממנו באופן קשתי. מאידך לו גרסת התובעת היתה נכונה כי אז היה מצופה כי ברכבה תהיה פגיעת מעיכה ולאחריה שריטות באופן שמעיד על פגיעת רכב הנתבע ולאחר מכן המשך נסיעתה תוך התמשכות הנזק.

בנסיבות האמורות בהן מחד – החנה הנתבע 2 את רכבו שלא כדין ואולם, הפגיעה בין כלי הרכב ארעה בשעה שהתובעת 2 לא העריכה נכונה את המרחק בין רכבה לבין רכב הנתבע הרי שהנני סבורה כי יש לחלק הנזק בין הצדדים באופן שעל הנתבעים תושת אחריות בשיעור של 40% לנזקי התובעים.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת בשיעור 40% על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעים. לענין זה, תמכו התובעים נזקיהם המעידים על השתתפות עצמית לירידת ערך ולנזק וכן, בגין כינון בסך כולל של 3,266 ₪ - באישור חברת הביטוח שלהם המעיד על ביצוע ניכויים כאמור. משכך, הנני קובעת כי התובעים הרימו הנטל להוכחת נזקיהם כאמור. לאור חלוקת הנזק הנני קובעת כי הנתבעים ביחד ולחוד ישאו בסך 1,306 ₪ המהווה 40% מהנזק המוכח כאמור.